ניתוח על הסיכוי העתידי של FRP והגורמים לה

FRP זו עבודה קשה. אני מאמין שאף אחד בתעשייה לא מכחיש את זה. איפה הכאב? ראשית, עוצמת העבודה גבוהה, שנית, סביבת הייצור ירודה, שלישית, השוק קשה לפיתוח, רביעית, קשה לשלוט בעלות, וחמישית, קשה להחזיר את הכסף שחייבים. לכן, רק מי שיכול לשאת קשיים יכול לייבש FRP. מדוע פרחה תעשיית ה-FRP בסין בשלושת העשורים האחרונים? בנוסף לגורמי הביקוש בשוק, סיבה חשובה מאוד היא שלסין יש קבוצה של אנשים חרוצים במיוחד. הדור הזה הוא ה"דיבידנד הדמוגרפי" של ההתפתחות המהירה של סין. הרוב המכריע של הדור הזה הם חקלאים שהועברו מהאדמה. עובדים זרים מהווים לא רק את המקור העיקרי לכוח העבודה בתעשיית הבנייה, תעשיית האלקטרוניקה, תעשיית הטקסטיל והסריגה של צמר, נעליים, כובעים, תיקים וצעצועים בסין, אלא גם את המקור העיקרי לכוח העבודה בתעשיית FRP.
לכן, במובן מסוים, ללא הדור הזה של אנשים שיכולים לשאת קשיים, לא הייתה תעשיית FRP כל כך גדולה בסין כיום.
השאלה היא, כמה זמן אנחנו יכולים לאכול את ה"דיבידנד הדמוגרפי" הזה?
ככל שהדור הקודם של מהגרי העבודה נכנס בהדרגה לגיל המבוגר ונסוג משוק העבודה, הדור הצעיר שנשלט על ידי שנות ה-80 וה-90 החל להיכנס לענפים שונים. בהשוואה להוריהם, ההבדלים הגדולים של הדור החדש הזה של מהגרי עבודה עם ילדים בלבד כגוף העיקרי הביאו אתגרים חדשים לתעשיית הייצור המסורתית שלנו.
ראשית, חלה ירידה חדה במספר העובדים הצעירים. מאז שנות ה-80 החל להופיע תפקידה של מדיניות תכנון המשפחה של סין. מתוך הירידה החדה במספר הילדים הרשומים ומספר בתי הספר היסודיים והתיכוניים בארץ, נוכל לחשב את הירידה החדה במספר הכולל של דור זה. לכן, סולם ההיצע של מספר כוח העבודה הצטמצם מאוד. מחסור בעבודה, שנראה שאין לו כל קשר למדינה שלנו עם האוכלוסייה הגדולה בעולם, החל להופיע מולנו. התקווה היא הדבר היקר ביותר. צמצום היצע העבודה יוביל בהכרח לעליית מחיר העבודה, ומגמה זו תחמיר עם הירידה נוספת במספר של שנות ה-90 ואחרי ה-00.
שנית, המושג כוח עבודה צעיר השתנה. המוטיבציה הבסיסית של הדור המבוגר של מהגרי עבודה היא להרוויח כסף כדי לפרנס את משפחותיהם. הדור הצעיר של מהגרי העבודה נהנה מהתנאים הטובים של חופש ממזון וביגוד מאז שהגיעו לעולם. לכן, האחריות המשפחתית והנטל הכלכלי שלהם די אדישים כלפיהם, מה שאומר שהם לא יפעלו למען שיפור תנאי המשפחה, אלא יותר למען שיפור תנאי החיים של עצמם. תחושת האחריות שלהם נחלשה מאוד, אין להם הרבה מודעות לכללים, אבל יש להם יותר מודעות עצמית, מה שמקשה עליהם לקבל את הכללים והתקנות המחמירים של המפעל. קשה לנהל אנשים צעירים, מה שהפך לבעיה נפוצה עבור כל מנהלי הארגונים.